רועי, עברו כבר 40 ימים מאז שקבלנו את ההודעה על מותך, ומאז בכל יום אני מברך על הזכות שהייתה לי להכיר אותך מגיל צעיר וכל החוויות שהיו לנו ביחד עולות בזיכרון לאט, לאט... בכל יום אני נזכר בעוד סיפור בעוד שיחה בעוד פגישה ועכשיו יש לכך משמעות אחרת. אני זוכר את דבריו של הרב יגאל בשיחה שהוא העביר בסעודה שלישית לפני כ-12 שנים ובה הוא חידד את המושג חברות, מהו חבר? שאל הרב יגאל והשיב: חבר אמיתי הוא אדם שיש לך איתו שותפות אמיתית של ערכים ודרך חיים , מטרות משותפות שסביבן נבנית החברות. וזאת בדיוק החברות שיצרנו, חברות שבה השפעת עלי בדברים הכי עמוקים , הכי חשובים והכי מהותיים. לא מדובר רק באובדן פרטי אישי, אלא באובדן גדול עוד יותר, אובדן כללי לעם ישראל. קרב הגבורה בו מצאת את מותך שהתפרסם בכל כלי התקשורת, הוא רק תמצית ממה שהיית, נהרגת כגיבור , אך יותר מכך- חייך היו מלאי גבורה, מלאי עוצמה, מלאי תורה והכל בצניעות וכבוד לזולת. זר שישמע יחשוב שאני כותב תוך גוזמה, קצת מעגל פינות ואני יודע שהחסרתי . כל אדם נולד עם תכונות. בחלקם הוא חזק יותר ובחלקם הוא פחות חזק ועליו לשפרם. רועי התברך בחוכמה , בטוב לב, בצניעות, ביופי חיצוני ופנימי ותכונות אלו הוא העלה למדרגתם הגבוהה ביותר. חוכמה- בלימוד תורה ברמה הגבוהה ביותר של תלמידי חכמים שתורתם אמנותם, תוך שילוב לימוד באוניברסיטה וקבלת התואר בהצטיינות יתרה. טוב לב- מעולם לא שמעתי את רועי מדבר רעה כנגד אדם, ולדעתי הסיבה העיקרית לכך היא שמעולם הוא לא חשב רעה על אנשים. זאת הייתה התנהגות שמקורה בשלמות פנימית. רועי לא היה מעורב במריבה או בסכסוך וזאת מאחר ועולמו הפנימי היה מלא בטוב, צניעות- אדם כל כך מושלם עלול ליפול במידת הגאווה. אך לא רועי עם כל חוכמתו וההצלחות הרבות בצבא , מי שלמד איתו לא הרגיש נחות , זאת אחת הסיבות שהיה כיף ללמוד איתך ולדבר איתך. יופי- על כך לא ארבה במילים , מאחר ואני יודע שהיופי החיצוני לא היה חשוב בעינך, אך יופי זה היה עוד ביטוי ליופי הפנימי שלך, יופי של ניגודים ,היה לך את המראה הרציני והמראה השובב ( שמשלב תמימות) , מראה של קשיחות אך גם של רכות ( מדהים היה לראות אותך מדבר עם ילדים קטנים בעדינות שכזו. מותך היה מות גיבורים וזאת התכונה המדהימה שמצאתי בך כיוון שלא נולדת גיבור , לא גדלת כחייל אמיץ, רכשת את התכונות האלה לאט, לאט בשקט, בשקט ושוב בצניעות כמעט בלי שנרגיש, בלי לעשות מכך סיפור גדול כאילו זה בא לך בקלות והפכת עוד בחייך לדמות של לוחם נערץ . נהרגת בגיל צעיר בסה"כ בן 31 , אך מאחוריך יש מורשת עצומה, "מורשת רועי" עוד בחייך הלכו אחרייך אנשים בהערצה ובשאיפה להיות כמוך , יום מותך היה יום נורא, יום אבל, שחור ורע. אך מתוך כל השכול יש גם משהו שבי צמח, המחויבות שלי למה שהאמנו בו ביחד עוד בחייך מקבלת מאז יום מותך כוחות חדשים ( כח רועי) , לעשות כל דבר טוב, כל דבר חשוב שהאמנו בו עם השתדלות מיוחדת מתוך המחויבות להמשיך איפה שהפסקת. אהרון ושושנה, יפעת ונועה, שרה והבנים המתוקים, הכאב הוא עמוק לכל אחד מאתנו, כל בוקר ולילה ובמשך היום כשנתקלים בכל דבר המזכיר את רועי. כשאני מסתכל עליכם אני רואה את רועי בכל אחד ואחת מכם, בחיוך, במראה, בשנינות, הצניעות, בתנועות גוף, בחשיבה, העדינות והמתיקות...מתגעגע ומחייך- חשוב שתדעו שרועי נמצא בתוך כל כך הרבה אנשים שנפגשו איתו בשלבים שונים- צדיקים גם במותם חיים. רועי היה רעי והייתי רוצה שתדעו שאני אתכם בשמחה, בעצב, בגעגוע – פשוט אתכם. דודי זינגר