דברים לזכרו

שם הכותב:
יניב עשור
תאריך:
-
כותרת:
קליין, אחי היקר

לפני כשנה, בוקר יום שישי בחודש אלול, נסענו כל המפ"ים של הגדוד לסיור בקשת סליחות בבתי הכנסת בשכונת נחלאות בירושלים.
בתום הסיור, הצעת שנמהר להגיע לכותל ונספיק להתפלל שחרית עם הנץ החמה.
"ותיקין"- ככה לימדת אותי עוד מושג ביהדות. ראיתי אותך נרגש מהשעה המיוחדת הזו, מתעטף בטלית, מניח תפילין ונושא תפילה.
והיום, שנה אחרי, ראש-חודש אלול, אני סופד לך בהר הרצל, בירושלים. כמה סמלי ואולי לא מקרי, שאת מותך מצאת בשעת הבוקר עם הנץ החמה.
זכות גדולה נפלה בחלקי להכירך מקרוב בשנה וחצי האחרונות, וליהנות מאורך ומשפע אישיותך, אישיות עגולה, מורכבת, רב מימדית המקיימת בתוכה הרמוניה ואחדות של ניגודים.
מלא חוכמה ותבונה היודע גם להעריך דברים פשוטים. יסודי, דקדקן, יורד לפרטי פרטים, אך לעולם רואה את הכלל, השלם, הרצף.
מנגן בסקסופון ובפסנתר, אוחז בנשק ומקצוען בלחימה. מלא רוך, אהבה ועדינות נפש, מסתער בעוצה ובנחישות.
שקט, עניו, צנוע, מנהיג, כריזמטי, סוחף, מוביל.
בחודשיים האחרונים הן בעזה והן בלבנון כשותפי מלחמה, קולות נפץ, רעש וגעש הקרב, אתה לא נבהל, מחפש איך ליצור, ליזום, לא מתבלבל לרגע, נשאר חד ומפוקס, ממוקד. ואף אמונתך בצדקת הדרך מתחזקת, מתגברת ומשרה מכוחה על סובבך.
אחי, נפלת מות גיבורים עת הובלת את לוחמיך בהסתערות מול פני האויב ואף גוננת עליהם בגופך.
אתה הובלת ואנו המשכנו. הלוחמים לחמו בגבורה, בחרוף נפש, הכו והרגו במחבלים וחילצו את אחיהם הלוחמים מהשטח. אני בטוח כי היית גא בהם על גילויי הגבורה המופתיים, על האיתנות, העיקשות והרעות שהופגנו תחת אש.
רועי, בנסותי להבין את מקור עוז רוחך, אומץ הלב, הגבורה, אני מגיע לליבך הטהור, לזכות נפשך, לאהבה העצומה שלך לעם ישראל ולארץ ישראל.
במידות הראי"ה כותב הרב קוק כי "הענווה מחוברת עם השלימות הרוחנית, היא מאפשרת להשיג השגה ברורה אשר משלימה את הרצון".
עוד הוא אומר כי "העניו-זריז". "הנני- הוא לשון ענווה וזריזות", ואתה, גם בעיתות שלום ובשעת הקרב אמרת "הנני", רצת והובלת את לוחמיך בקרב.
חברי, בשנה וחצי האחרונות, היית עבורי אח, חבר ורע, סגן שהוא בעצם מפקד. מקור כוח בשעות החלטה קשות, עוגן ברגעי משבר.
הוספת חוש הומור בריא שהפיג כל מתח, וידעת לעשות זאת בחן ובצחוק מתגלגל שהדביק את כולנו. תמיד הברקת במחשבה בריאה המשלבת חכמה ורוח מן המקורות היהודים ופרקטיקה עכשווית.
משפחת קליין אהרון, שושנה, יפעת ונועה שרה, יואב וגלעד בורכתם בבן, אח, בעל ואב נפלא.
בכל יום ראשון, לאחר שרועי שב מחופשת השבת הייתי מתמוגג מסיפורי האושר שלו על המשפחה.
רועי אהב מאוד את גולני, והיום יותר מתמיד, גולני היא משפחתכם. אנו מודים לרועי ולכם על הזכות המופלאה שנפלה בחלקנו להיות פקודיו, חבריו ומפקדיו. מי יתן ובחודש אלול זה יפתחו שערי רחמים ונחמה, ושכל תפילותיכם תתקבלנה.
רועי, רציתי לכתוב לך שיר של אחד משוררי ארץ-ישראל ולא מצאתי את המילים הנכונות. אז נהגתך בגישתך וחזרתי למקורות.
וכך קונן דוד המלך על מות שאול ויהונתן: "הצבי ישראל על במותיך חלל איך נפלו גיבורים, אל תגידו בגת, אל תבשרו בחוצות אשקלון פן תשמחנה בנות פלישתים, פן תעלוזנה בנות הערלים... מדם חללים מחלב גיבורים, קשת יונתן לא נסוג אחור וחרב שאול לא תשוב ריקם צר לי עליך אחי יהונתן, נעמת לי מאוד, נעמה לי אהבתך מאהבת נשים. איך נפלו גיבורים ויאבדו כלי מלחמה".