דברים לזכרו

שם הכותב:
צפריר תפארת
תאריך:
-
כותרת:
קליין מפקדי הנערץ

קליין מפקדי הנערץ:
בכל פעם שאני ניגש לכתוב לך, איני מוצא את המילים ועיני מתמלאות דמעות.. אני מתרגש בכל פעם שאני חושב עליך וליבי רועד! אין מספיק מילים באמתחתי על מנת שאהיה מסוגל לתאר אותך כאדם ואתה בטח רואה מלמעלה איך כולם מדברים עליך.. אז אני מניח שאתה יודע היטב מה כולם חושבים עליך. בכל מקרה אכתוב לך את שעל ליבי ואנסה לתאר לך את אשר אני חש:
קליין, מרגע שנכנסתי לתפקיד הסמ"פ אתה היית שם בשבילי כסמג"ד(כשהיית בשביל כולם): מפקד מקצוען וערכי מהמעלה הראשונה, אדם מעולה, מדריך, מורה דרך, אדם בעל ערכים גבוהים באופן מעורר התפעלות וקליין שלא מפסיק לחייך לשנייה גם ברגעים הכי קשים!
אני הייתי מצפה בכיליון עיניים לישיבות הסגנים רק בגלל הצחוק השובה שלך. (כל ישיבה מתחילה עם איזה סרט מצחיק בלפטופ או איזו בדיחה שנונה.. ואתה לא מפסיק לצחוק.. וכולנו נסחפים אחריך...).
בכל פעם שהייתי זקוק לעצה מקצועית ישר ידעתי למי עלי לפנות על מנת לקבל את התשובה המלאה והמפורטת ביותר. פעם אחת, לפני אחד המבצעים בעזה, ביקשתי ממך עצה לגבי "מארב זיג", כיאה לקליין, הבאת בפני את כל התו"ל של טכניקת הלחימה הזאת מכל כיוון- מכמה פעמים צריך לתרגל, באיזה שעות, כמה אנשים, מהם בעיות הבטיחות ואפילו התקשרת אלי שוב על מנת להוסיף עוד ועוד פרטים. מאז לא היה לי ספק למי עלי לפנות על מנת לקבל ידע עצום כל כך לפרטים מדויקים כל כך.
כשסיימנו את אחד המבצעים המוצלחים ביותר שידע הגדוד בזמן שהותנו בעזה (במ.פ אל עטטרה לפחות 15 מחבלים הרוגים) שאלת אותי בעיניים מחייכות אם אולי עכשיו אשאר בצבא אחרי כל האקשן הזה?.. ידעת לגעת בי תמיד בעזרת התבונה, השכל ישר וההומור המיוחד שלך, בטאץ' של מלאך..
כרגיל ללא שהות גם כשזה היה ביום שבת היינו צריכים להכין את הגדוד למבצע נוסף ללילה הבא. לקחת אותנו הסגנים לשיחה קצרה ורוממת אותנו כמו בכל שיחה כזאת וידענו שגם כשעייפים מתים ורוצים לישון חייבים לעשות את עבודת הסגנים ודבר ראשון יש להכין את הכל לקראת המבצע הבא.
אהבתך למשפחתך ולילדיך הייתה ניכרת כל העת ובכל פעם שהזכרת אותם עיניך היו קורנות מאושר! עובדה זאת גרמה לי להעריץ אותך יותר ויותר.. תמונת בנך היה מוצג לראווה על המחשב במשרד שלך, כאילו להוכיח שהחיוך עובר בתורשה..
כשהוקפצנו לצפון לקראת לבנון עסקנו, הסגנים, יחד איתך בהכנת הפלוגות לקראת המבצעים- מה שנקרא "העבודה השחורה". למרות שביטלו ודחו את מועד הכניסה ללבנון ואת היעד פעמים רבות (ואנחנו בתור סגנים ידענו פחות מה הולך להיות) היינו מכווני מטרה כל הזמן בזכותך! "תפקידינו להביא את הגדוד עד הגדר משם המ"פים והמג"ד ישברו את הראש" נהגת להגיד בהלצה. ביום הכניסה לבינת ג'בייל כשעשור וכל המ"פים והמ"מים נמצאים בקפ"קים אי שם בצפון, כינסנו ישיבת סגנים אחרונה איתך במשרד מג"ד ב"רגבים"- בה דרשת לדעת את מוכנות הפלוגות מבחינה מבצעית ולוגיסטית, כרגיל בירידה לפרטים הכי הקטנים- מה המשקל שכל לוחם סוחב, תקינות אמצעים ספציפיים, אפילו שאלת מה לקחו הלוחמים בסנדוויצ'ים, ולמה אין דבש במנות האלה? אנחנו מצידנו ניסינו לדלות כמה שיותר מידע לגבי המבצע (רק דרכך יכולנו לקבל עדכונים מדויקים) אבל למרות שלא ידעת בשלב הזה הרבה יותר מאיתנו נסכת בנו ביטחון רב.. פירטת בפנינו את התכנית הכללית של המבצע כשהדגש הוא כמובן תפקיד הסגן: "עד לגדר"- תפקידינו להביא את הפלוגות כמה שיותר מהר בשעה הנקובה לנקודת הכינוס בחניון כלשהו בצפון. כרגיל סיימת בהלצה ובגלל שידעת שאנחנו לא יודעים מספיק על המבצע פנית אלי ואל אלכס ז"ל: "נראה לי שמהר מאד אתם תהיו מ"פים ואני אהיה מג"ד..."
כרגיל אל נקודת הכינוס החטיבתית - גדוד 51 מגיע ראשון, בזכותך, מוכן וממורק לקראת הקרב לפני כל החטיבה. כבר בבחינה ראשונית של החניון הקטן אתה שמת לב שכל החטיבה לא תוכל להיכנס לשם ועוד לפני שהמ"פים הגיעו עשית סיור שטח משלך ובחרת נקודה אחרת לשם הגענו מאוחר יותר במקום החניון המקורי המיועד, בשביל שהגדוד יהיה מוכן "בגדר".. לאחר כמה דקות המתנה כשכל העת אתה בועט כמעט בכל לוחם בגדוד על מנת שיעלו לאוטובוסים לקראת התנועה לנקודת היציאה, הגיעו המ"פים והמ"מים שעשו את התדריכים הכלליים למחלקותיהם.. הם נראו נרגשים מאוד.. רק עכשיו כשהם הגיעו היה לנו הסגנים זמן לצבוע פנים!

יצאנו למבצע- ולמרות שלא ידעתי את כל הפרטים במדויק הייתה לי תחושת ביטחון גבוהה בזכותך.. אתה יצאת עם פלוגה ג' ולכן מאז תחילת המבצע לא ראיתיך... לאחר היום הראשון המוצלח בו הרגנו 3 מחבלי חיזבאללה, בתחילת הלילה עלית מול כל הסגנים ברשת הקשר המשנית על מנת לסגור נושאים לוגיסטיים (אוכל, מים, תחמושת וכו').. ברגע ששמעתי את קולך ברשת הקשר כל המתח שהיה במהלך היום מאז ההיתקלות נעלם כלא היה וחיוך גדול הציף את פני .. דיברנו על כך שצריך להביא אוכל נוסף (כי הסנדוויצ'ים עם הטונה נגמרים).. ושכדאי להביא דבש... (מאז לאורך כל המלחמה בלבנון השגנו איכשהו דבש).
היום השני עבר בשקט יחסי ועסק בבידוק הגופות של המחבלים והאמל"ח שהיה ברשותם. ביום השלישי לאחר הקרב הארור במרכז הכפר, כשהיינו עוד בקרב יריות עם מחבלים נאמר לי שנהרגת וגם שאלכס נהרג. לא קלטתי את זה בכלל והיה לי מוזר שאיני שומע את קולך הבטוח ברשת הקשר הגדודית.. ברדת הלילה לאחר פינוי הפצועים, וכשעדיין איני שומע את קולך ברשת הקשר ומסרב עדיין להאמין שזה נכון, עולה מולי פתאום לפקודות ברשת הקשר הגדודית "משנה בר-לב" (שם הקוד שלך ברשת הקשר!). ברגע הזה הלב שלי דפק בצורה פראית כמו שהוא לא דפק מעולם.. זה לא הקול שלך! דמעות חנקו את גרוני... ניסיתי לעצור אותן כדי לשדר שליטה אך ללא הועיל.. החושך היה לטובתי ויכולתי להתבודד בפינה בבית.. לקח לי איזה 5 דקות לענות בדמעות ל"משנה בר-לב" שאיני מכיר.. הרגשתי כאב עצום עמוק בתוך חדרי הלב, מן כאב חד שלא מרפה..


קליין, מפקדי האהוב, אני יודע שאתה כבר חקוק בספר הגיבורים של עם ישראל לדורותיו כיאה לאישיות רמת דרג כמוך. אבל אתה לנצח תישאר בשבילי הגיבור הפרטי שלי, העוצמה המדהימה ותחושת השליחות ההרואית שקרנה ממך הטביעה את חותמה על כל הסובבים אותך, וגם עלי.. אני חזרתי מהודו לא מזמן, ולא עבר יום בטיול הזה בלי שהחיוך הקסום שלך מהדהד בראשי וגם לא יעבור יום בלי שתצעד עימי בדרכך המיוחדת.. המחשבות אינן נעלמות הן רק מתגברות.. הינך דמות לחיקוי ומופת שיילמד לדורות בישראל, כל לוחם ומפקד בצה"ל צריך לשאוף אליה, ומקווה שכך אכן יעשה..
אזכור אותך לנצח נצחים אחי הגיבור.. הכאב אינו מרפה לרגע..
אוהב ומעריץ, צפריר תפארת,
סמ"פ רובאית 51 במיל'